לפי הערכות כ-500,000 אנשים סובלים מירידה בשמיעה או חרשות בישראל. האם חשוב לטפל בירידה בשמיעה?

חשוב מאוד! על מנת לקבל את מירב המידע  מהאוזנים, לא לפספס כלום, לא להתאמץ בזמן האזנה, ולהצליח כמה שיותר בכל הקשור לתקשורת מילולית יש לעשות כל מה שאפשר על מנת לשמוע כמה שיותר טוב.

מהן הסיבות לירידה בשמיעה?

בילדים הירידה בשמיעה יכולה להיות מולדת תורשתית, עקב זיהום או עקב פגם במבנה האוזן. דלקות חריפות, או מתמשכות ונוזלים באוזנים יכולים לגרום לירידה בשמיעה גם הם. הצטברות שעווה יכולה לגרום לירידה בשמיעה. תרופות מסויימות יכולות לגרום גם הן לפגיעה בשמיעה, אך מדובר בדרך כלל רק בתרופות שניתנות בבית חולים למצבים קשים. רעש יכול לפגוע בשמיעה. יש להזהר מרעש במועדונים, מאוזניות שאינן מבוקרות רעש ובנוסף יש להגן על האוזנים בפני רעש בחשיפה במפעלים ובצבא. ההזדקנות גם היא מביאה איתה ירידה בשמיעה.

אני מתקשה להבין וכל הזמן אומר “מה?”. מה לעשות?

יש לעשות בדיקת שמיעה אצל קלינאית תקשורת ואיתה להגיע לרופא אף אוזן גרון. הרופא ישאל שאלות, יבדוק את האוזנים ויכול להיות שיבקש בדיקות נוספות.

האם אוזן אחת טובה מספיקה לשמיעה טובה?

במקרים שאוזן אחת תקינה והשנייה עם שמיעה לקויה, האדם שומע הרבה פחות טוב ואין לו יכולת לדעת מהיכן הצליל מגיע, למרות שאוזן אחת שלו תקינה לגמרי ולכן יש לשאוף לשמיעה תקינה בשתי האוזניים.

עשיתי בדיקת שמיעה אצל קלינאית תקשורת ונבדקתי אצל רופא אף אוזן וגרון שהדגימו שיש לי ירידה בשמיעה. מה הלאה?

הצעד הראשון הוא לנסות ולטפל בגורם לירידה בשמיעה. במידה ויש הצטברות שעווה יש לפנות אותה. את זה עושים אצל רופא אף אוזן וגרון. נוזלים באוזן התיכונה שכיחים אצל ילדים. לפעמים הנוזלים יתפנו מעצמם תוך מספר חודשים אך לפעמים יש צורך בניתוח צינוריות איוורור (כפתורים), שמנקזות את הנוזלים באוזן התיכונה ומביאות לשיפור מיידי בשמיעה. במקרים של דלקות מתמשכות של האוזנים שמתבטאות בנקב בתופית (עור התוף) ולפעמים פגיעה בעצמות השמיעה נדרש ניתוח. ניתוחים אלו מתבצעים תחת מיקרוסקופ עם כלים עדינים על ידי רופא אף אוזן וגרון.

מה עושים כשאי אפשר לטפל בגורם לירידה בשמיעה?

במקרים כאלו יש להגביר את עוצמת הקול שמגיעה לאוזנים על ידי מכשיר שמיעה. מכשירי השמיעה בימינו משוכללים מאוד ומאפשרים איכות צליל טובה ואף קישוריות לסמרטפון ולמכשירים אחרים. בנוסף הם הרבה יותר אסתטים וקטנים יותר יחסית למכשירים שהיו בשימוש בעבר.

פרט למכשיר שמיעה, מה עוד אפשר לעשות?

במקרים מסוימים יש להתאים את הסביבה לכבדי שמיעה. לדוגמא, בכיתות לימוד בבית ספר בהם יש כבדי שמיעה מבצעים לכיתה התאמה אקוסטית. מצפים את הקירות במשטחים מחוספסים למנוע הדהוד, מודדים רעש מבחוץ וממזגנים, מתייחסים לבידוד החלונות ומתקינים מערכת  FM שהיא מיקרופון שמחובר למורה עם רמקולים שמכוונים לכיתה או תשדורת למכשיר השמיעה של לקוי השמיעה. כל זה נעשה במימון המדינה. התאמה סביבתית אפשר לעשות גם בסביבה של מבוגרים ובמקומות עבודה.

ומה עושים כשמכשיר שמיעה לא מספיק עוזר?

במקרים חמורים במיוחד שלקות השמיעה עמוקה מאוד אפילו מכשירי שמיעה עוצמתיים במיוחד לא מאפשרים הבנה של דיבור. בעבר אי אפשר היה לעזור למטופלים אלה. כיום המצב אחר. שתל השבלול (שתל קוכלארי) הוא מכשיר שמיעה חשמלי המושתל בגופו של האדם. החלק החיצוני שלו מזכיר מכשיר שמיעה אך בנוסף מכיל גם יחידת ראש שמעבירה את המידע והאנרגיה לחלק הפנימי בצורה של השראה. החלק הפנימי קולט את המידע ומעביר אותו למוליך אלקטרודות שנמצא בתוך השבלול ועוטף את עצב השמיעה. משם המידע עובר ישירות למוח. החלק הפנימי מושתל בניתוח.

אפשר להשתיל את שתל השבלול לתינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. שתל השבלול (שתל קוכלארי) הביא למהפכה בתחום שיקום השמיעה וברוב המושתלים מגיעים לתוצאות משביעות רצון.

לסיכום: ירידה בשמיעה עלולה לפגוע בהתפתחות השפה, בהישגים הלימודיים, בהשתלבות בעבודה ולפגיעה חברתית ולפעמים אף רגשית. ישנן סיבות רבות לירידה בשמיעה. יש לפנות לרופא אף אוזן וגרון ולעשות בדיקה אצל קלינאית תקשורת. בעזרת מכשירי השמיעה, ניתוחי האוזנים ושתל השבלול אפשר ברוב המכריע של המקרים לשפר את השמיעה. יש לשאוף לשמיעה טובה בשתי האוזנים.